1. האם יש להיעתר לבקשת המבקש לצירוף נתבעים נוספים לתובענה שהגישה נגדו המשיבה?
רקע עובדתי ודיוני
2. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקש, ובה עתרה לקבלת סעדים שונים הנוגעים לכספים שהופקדו בחשבונותיה של אמה המנוחה, אשר נוהלו על ידי המשיבה. על פי המפורט בכתב התביעה, המשיבה ניהלה אצל המבקש את חשבונות הבנק של אמה מכוחו של ייפוי כוח כללי נוטריוני שנתנה לה האם. ביום 22/11/05 הורתה המשיבה למבקש להעביר את כל הכספים המופקדים בחשבונות האם לחשבונה שלה. דא עקא, המבקש סירב לעשות כן ודרש מהמשיבה להציג הוראה בכתב של האם לביצוע הפעולה. סופו של דבר הוא, שהאם נפטרה בשוודיה זמן קצר לאחר מכן והכספים לא הועברו. לטענת המשיבה, על פי צוואת האם המנוחה, המשיבה היא היורשת היחידה של המנוחה, אך על פי הדין השוודי, זכאיות גם נכדותיה של המנוחה לחלק מסוים בעיזבון למרות האמור בצוואה ומכאן חששה, כי הנכדות יטענו לזכויות בכספים שבחשבונות המנוחה. על רקע האמור לעיל עותרת המשיבה להורות למבקש להעביר את הכספים לחשבונה בערך של יום 22/11/05 ובסווג של "כספים שהועברו מכוח הוראת המשיבה" ולא מכוח צוואה.
3. המבקש טען בכתב הגנתו, בין היתר, כי לאור משמעותה החריגה של הוראת ההעברה, שתוצאתה המעשית הייתה ריקון חשבונותיה של המנוחה, דרישתו מהמשיב להציג בפניו הוראה חתומה על ידי המנוחה התחייבה מחובת הזהירות המוטלת עליו כלפי המנוחה. כמו כן, כפר המבקש בנטען בכתב התביעה, כי הוראת המשיבה להעברת הכספים נעשתה על דעתה של המנוחה (ראו: סעיף 11 לכתב התביעה; סעיף 16 לכתב ההגנה).
4. במסגרת הליכי קדם המשפט הגיש המבקש את הבקשה שלפני, שבה עתר לצירופם של יורשי המנוחה על פי הדין השבדי כנתבעים נוספים בתובענה בהתאם לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לטענת המבקש, צירופם של היורשים נדרש על מנת להכריע בתובענה בשלמות וביעילות. טענה זו נסמכת על כמה אדנים. ראשית, לשאלות המתעוררות בתובענה יש השלכה ישירה על זכויות היורשים בעיזבון המנוחה, שכן משמעותם האופרטיבית של הסעדים המבוקשים בתובענה היא קביעת ההיקף של עיזבון המנוחה; שנית, פסק-הדין שיינתן בהליך שבין המבקש לבין המשיבה לא יחסום את היורשים לפתוח בהליך נוסף כנגד המשיבה או כנגד המבקש. במקרה כזה עלולות להתקבל הכרעות סותרות; שלישית, צירופם של היורשים ימנע אפשרות של מתן החלטה שגויה בתובענה, שכן אפשר שיש בידי היורשים ראיות היכולות לתרום להכרעה בשאלה רצונה של המנוחה; רביעית, בבסיס התובענה עומדים רכושה של המנוחה וחובת הזהירות שחב כלפיה המבקש. היורשים באים בנעלי המנוחה וזכאים לטעון את טענותיה בעניין.
5. המשיבה התנגדה לבקשה מטעמים אלה: ראשית, צירוף נתבע בעל כורחו של התובע הוא סעד קיצוני שיש להעניקו במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד; שנית, צרוף היורשים כנתבעים נוספים אינו חיוני לבירור התובענה, אף אם הכרעת בית-המשפט בתובענה עלולה להשפיע בעקיפין על זכויותיהם בעיזבון המנוחה. המחלוקת האמיתית המתעוררת בתובענה כפי שהוגשה על ידי המשיבה, היא "האם הבנק התרשל ו/או עוול ו/או הפר חובה חקוקה כלפי לקוחו". שאלה זו תבחן בהתאם למערכת היחסים שהייתה קיימת בין המבקש לבין המנוחה עובר לפטירתה, מועד שבו טרם קמה ליורשים כל זכות העלולה להיפגע ושבו טרם נכנסו היורשים לנעליה של המנוחה; שלישית, מניעת הליכים נוספים כנגד המבקש אינה מטרה העומדת בפני עצמה ואין בה כדי לחייב את צירוף היורשים בניגוד לרצון המשיבה; רביעית, ההנחה כי בידי היורשים לסייע לבירור התובענה נטענה בעלמא. מכל מקום, רצונה של המנוחה ערב פטירתה כלל אינו רלוונטי להכרעה בשאלה האמיתית המתעוררת בתובענה; חמישית, צירופם של היורשים היושבים בשוודיה יסרבל את ההליך ויטיל הוצאות כבדות על המשיבה.
המסגרת המשפטית
6. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכותרתה מחיקת בעלי דין והוספתם, קובעת:
בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות ... על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.
על מטרתה של תקנה 24 עמד בית-המשפט עוד בע"א 83/64 גרטאש נ' אטיה פ"ד יד' (4) 132 (להלן: "עניין גרטאש"):
אין מטרת התקנה הנ"ל למנוע ריבוי משפטים, אף אם השימוש בה יכול בעקיפין לגרום לכך. משמע, העובדה שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצידו במערכה חדשה באותו עניין, אינה עושה את 'נוכחותו דרושה' כדי שבית המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה. קנה המידה הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהא מעשה בית דין גם כלפיו.
במילים אחרות, במקרים שבהם לא תהא הכרעת בית-המשפט בתובענה סוף פסוק, אם לא תורחב יריעת מעשה-בית-דין, כדי שיחול גם על אדם שלישי, יש לצרף את אותו אדם כבעל-דין למשפט, ולאפשר לו להשמיע את דברו (ע"א 604/72 יורמן נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד כח(1) 141, 156; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי סעיף 157 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). רק אז יוכל בית המשפט "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה".
ודוק: "השאלות הכרוכות בתובענה" פירושן, הפלוגתאות העולות מן התביעה כמו שהוגשה ולא הפלוגתאות מתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. את מסגרת הסכסוך קובע התובע עצמו בתביעתו, ואין מבקשי הצירוף יכולים לאלצו להתדיין שלא במסגרת תביעתו (ע"א 401/69 ראובני נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדיםפ"ד כד(1) 537, 539; ע"א 265/72 עבד אל רחמן נ' מדינת ישראלפ"ד כו(2) 479, 482; זוסמן, שם בסעיף 156).
מן הכלל אל הפרט
7. לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שלפנינו על פי אמות מידה אלה הגעתי למסקנה, כי מן הדין להיעתר לבקשה לצירופם של היורשים כנתבעים נוספים.
השאלה האמיתית העולה מהתביעה אינה היקף חובת הציות של המבקש כלפי המשיבה, אלא השאלה האמיתית היא, האומנם בקשה המנוחה לרוקן את חשבונותיה אצל המבקש ולהעביר את כל הכספים שהצטברו בהם למשיבה, תוך נישולם של מי שעשויים לרשת אותם על פי דיני הירושה השבדיים. הדברים עולים בבירור מסעיף 11 לכתב התביעה, שבו טוענת המשיבה, כי "המנוחה אשר ידעה כי לפי הדין השוודי זכאי ילד לרשת חלק מסוים מעיזבון הוריו, אף אם אלו ביקשו לנשלו מכל חלק בעיזבונם, חששה כי הדין השוודי יחול גם על חשבונות הבנק שלה בישראל...המנוחה הסבירה והבהירה לתובעת חשש זה וביקשה ממנה שוב ושוב להעביר את כל הכספים, ני"ע והנכסים שבחשבונותיה בבנק ...בעודה בחיים, לחשבונותיה של התובעת ו/או של ילדיה של התובעת ובכל להימנע מחובת ההורשה לנכדות שעל פי הדין השוודי...בהתאם לבקשותיה אלו של המנוחה, פנתה התובעת ביום 22.11.05 אל פקיד הבנק - מר שמחה קופרשטיין ... - ונתנה הוראה להעברת כל הכספים בחשבונות המנוחה לחשבונה שלה...להפתעתה הרבה, סירב מר קופרשטיין לבצע את ההעברה וביקש מהתובעת להחתים את המנוחה על מסמך שמורה על ההעברה". רואים אנו, כי במוקד התביעה עומד רצונה של המנוחה. השאלה: האם היה המבקש רשאי להרהר אחר הוראתה של המשיבה ולבקש להתחקות ביתר פירוט אחר רצונה של המנוחה, הינה שאלה משנית וטפלה. במצב דברים זה מן הראוי להורות על צירופם לתביעה של כל יורשי המנוחה, על מנת שהשאלה תתברר בנוכחותם ותהווה מעשה בית דין גם כלפיהם. בירור תביעתה של המשיבה שלא בנוכחות היורשים לא יאפשר להכריע בפלוגתא בשלמות וביעילות. ממה נפשך: אם המשיבה תזכה בדין, לא יהיה בכך כדי למנוע מהיורשים לתבוע אותה ולקבל ממנה את כספם; אך גם אם תצא מהדיון הנוכחי וידיה על ראשה, משום שיקבע, למשל, שנוכח נסיבותיה החריגות של בקשת המשיבה היה המבקש רשאי לבקש להתחקות אחר רצונה של המנוחה, עדיין תוכל המשיבה לנסות את מזלה פעם נוספת בתביעה נגד היורשים, שבה תבקש להכריע בסוגיית רצונה של המנוחה לגופה. הנה כי כן, הפלוגתא האמיתית הינה מה רצתה המנוחה לעשות בכספה, ופלוגתא זו לא תבוא על פתרונה המלא והיעיל אלא במשפט שבין המשיבה והיורשים.
8. תימוכין למסקנתי דלעיל מוצא אני בעניין
גראטש הנ"ל. באותה פרשה התקשרו שני צדדים: אטיה וידיאל בחוזה, שביצועו הופקד בידי גראטש כנאמן של שני הצדדים. אטיה פתח בהליך כנגד הנאמן וכנגדו בלבד על מנת להכריע בשאלה האם חייב הנאמן לבצע פעולות מסוימות. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת הנאמן לצרף את ידיאל כנתבע להליך, וקבע כי אם יש לידיאל טענה כלפי אטיה הוא יוכל להביאו לפני בית-המשפט בהליך נפרד. בית-המשפט העליון קיבל את ערעורו של הנאמן בקובעו כדלקמן:
אין ספק בכך, כי השאלה אם חייב המערער לבצע את החוזה או אם ניתן בידו שיקול-דעת, אינה אלא שאלה טפלה וצדדית. בית-המשפט המחוזי פסק לטובת המבקש אטיה, והורה כי המערער חייב לפעול. איננו מחווים דעתנו אם צדק בכך אם לאו, אך האם הכריע בזה ב"יעילות ובשלמות" בשאלות הכרוכות בתובענה? הגע בעצמך: אטיה הצליח במשפט והשיג פסק-דין נגד הנאמן, אך באם יתבע אותו עכשיו ידיאל לדין וישמיע את הטענות שהנאמן שעה אליהן, בצדק או שלא בצדק, ויבקש לבטל את החוזה בטענה שאטיה הפיר אותו, מה הועילו חכמים בתקנתם? השאלה הממשית הכרוכה בתובענה היא לא מעמדו של הנאמן, אלא אם חייב ידיאל לבצע את החוזה שעשה, ובשאלה זו אין בית-המשפט יכול לפסוק ולהכריע אלא אם יהיו הצדדים לחוזה בעלי-הדין, ויעמדו לפניו ופסק הדין שיינתן - יהא מעשה בית דין כלפיהם.
כך גם בענייננו אנו: השאלה האם היה המבקש חייב למלא אחר הוראתה של המשיבה, או שמא רשאי היה להרהר אחריה למרות נוסחו הרחב של ייפוי הכוח, אינה אלא שאלה טפלה וצדדית לפלוגתא האמיתית, שעניינה ברצונה של המנוחה. בשאלה זו אין בית המשפט יכול להכריע בלי שבעלת החשבון - המנוחה באמצעות כל יורשיה - עומדים לפני בית המשפט ופסק הדין מהווה מעשה בית דין כלפי כולם. בירור התובענה ללא היורשים לא ימנע מהיורשים לתבוע את המשיבה, אף אם תזכה עתה בדין, ולטרוף מידיה את פירות הזכייה. בדומה לכך, אם המשיבה תפסיד בדין, לא תהיה מנועה להגיש תביעה חדשה נגד היורשים. אם כך, "במה הועילו חכמים בתקנתם" (כלשונו של בית המשפט בעניין גרטאש)?